אתם יושבים באולם הכנסים העצום בשיקגו, מוקפים באלפי רופאים, משקיעים ואונקולוגים מרחבי העולם. הציפייה באוויר ברורה: עוד סדרת פריצות דרך ממעבדות יוקרתיות בבוסטון או באירופה המערבית. אבל כשהמסכים נדלקים והנתונים מוצגים, המציאות מכה בכם בעוצמה. התמונה הגלובלית השתנתה לחלוטין. הדיון הסוער על ביוטק ישראלי מול סין כבר אינו תיאורטי או שמור לחדרי ישיבות סגורים, הוא מתרחש עכשיו, על הבמה המרכזית והחשובה ביותר של תעשיית התרופות העולמית.
במשך עשורים התרגלנו למציאות נוחה ומוכרת שבה המערב ממציא, חוקר ומוביל, בעוד המזרח מתמקד בייצור זול. אבל הכנס האחרון של האיגוד האמריקאי לאונקולוגיה קלינית (ASCO) ניפץ את האשליה הזו לרסיסים. המפגש שנערך בסוף השבוע שעבר לא היה עוד אירוע שגרתי. זו לא עוד כתבה יבשה על שרשראות אספקה או כוח אדם. זו הצצה נדירה למאבק שליטה כלכלי ומדעי שמשפיע ישירות על כל יזם, משקיע ומנהל פיתוח בישראל. אם חשבתם שהתלות בסין מסתכמת ברכיבים אלקטרוניים פשוטים, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש ולהבין את חוקי המשחק המעודכנים.
אשליית השליטה המערבית נסדקת תחת הלחץ
תעשיית מדעי החיים המקומית שלנו נשענת כבר שנים על אקסיומה ברורה ומוצקה: אנחנו בישראל מפתחים את החדשנות המבריקה, מוכרים אותה לתאגידים האמריקאים, והם כבר ינווטו את הספינה הרגולטורית והמסחרית. אבל מה קורה כשהספינה האמריקאית עצמה מתחילה לאבד גובה מול תחרות אגרסיבית?
התלות הגוברת של התעשייה העולמית בסין לפיתוח תרופות מתקדמות יוצרת צוואר בקבוק חדש ומסוכן. אנחנו כבר לא מדברים רק על ייצור חומרי גלם פעילים גנריים, אלא על מחקר ופיתוח קליני ברמה הגבוהה ביותר שיש. עבור תעשיית מדעי החיים המקומית, שרגילה באופן מסורתי להסתכל מערבה אל ה-FDA האמריקאי, השינוי המהותי הזה מייצר סדק עמוק באסטרטגיה העסקית. חברות טכנולוגיה רפואית שממשיכות לתכנן את עתידן הכלכלי כאילו המפה הגיאופוליטית קפאה על שמריה, מוצאות את עצמן מהר מאוד חשופות לסיכונים רגולטוריים ועסקיים חסרי תקדים. הן מגלות שעלויות הפיתוח מטפסות, בזמן שהמתחרים מהמזרח מציגים תוצאות מהירות פי כמה.
המספרים מאחורי הזינוק המזרחי בשיקגו
כדי להבין באמת את גודל האירוע, חייבים לצלול לנתונים הקשים מהשטח. במפגש השנתי של ASCO בשיקגו נרשם ציון דרך היסטורי שאי אפשר להתעלם ממנו. אחת מתוך חמש המצגות המרכזיות והנחשבות ביותר בכנס הוקדשה לניסוי קליני שנערך אך ורק בסין. המשמעות היא שעשרים אחוזים מפסגת המחקר האונקולוגי העולמי, חוד החנית של המאבק בסרטן, מגיעים כיום ממדינה שעד לפני עשור נחשבה לשחקנית שוליים מוחלטת בתחום פיתוח התרופות המקוריות.
ד"ר אוטיס בראולי, פרופסור מוערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שמשתתף במפגשי האיגוד בקביעות מדי שנה מאז 1989, תיאר זאת בצורה חדה כשאמר שתעשיית הביוטכנולוגיה הסינית פשוט הגיעה לבגרות מלאה. כשחוקר בכיר שראה במו עיניו למעלה משלושים שנות התפתחות מדעית מזהה שינוי טקטוני כזה, זו נורת אזהרה לכולנו. המעבר המהיר מתעשייה רדומה למכונת פיתוח משוכללת שממציאה ומנסה במהירות תרופות פורצות דרך, דורש מאיתנו להבין את ההשלכות העמוקות על הדרך שבה אנחנו מנהלים את החדשנות שלנו.
הפתרון האסטרטגי: גיוון גיאופוליטי אקטיבי
ההתמודדות עם המציאות המורכבת הזו דורשת קודם כל שינוי תפיסתי בחדרי הדירקטוריון. במקום להסתמך בעיוורון על ציר ישראל-ארה"ב בלבד, חברות צריכות לפתח ולתחזק "תיק השקעות גיאופוליטי". המשמעות המעשית היא פיזור סיכונים מודע ושיטתי לאורך כל שרשרת הערך של פיתוח התרופה.
התהליך הזה מתחיל כבר בשלבי התכנון המוקדמים של הניסויים הקליניים ומגיע עד לבחירת שותפי הייצור המסחרי. הפתרון האמיתי אינו ניתוק מוחלט מסין - מהלך שהוא כמעט בלתי אפשרי טכנית ויקר להחריד מבחינה כלכלית - אלא בניית יתירות חכמה. חברות שרואות את הנולד מקימות כיום צוותי חשיבה פנימיים שבוחנים כל החלטת פיתוח, החל מבחירת ספקי חלבונים ועד ניהול מאגרי נתונים, דרך פריזמה של תלות גלובלית. המשוואה של ביוטק ישראלי מול סין מחייבת תחכום מירבי, ניהול סיכונים קר רוח, ולא הימנעות מוחלטת או כניעה עיוורת למחיר הזול ביותר.
איך זה נראה בשטח: מודלים מעשיים של פעולה
התיאוריה האסטרטגית נשמעת הגיונית על הנייר, אבל איך היא מיושמת בפרקטיקה היומיומית של חברות אמיתיות? הנה שלוש דוגמאות בולטות למצבי שימוש שבהם מנהלים נדרשים להגיב למצב החדש:
1. ניסויים קליניים היברידיים: סטארט-אפים ישראלים שמפתחים תרופות אונקולוגיות מתקדמות משלבים כיום מרכזים רפואיים ענקיים בסין כדי להאיץ דרמטית את קצב גיוס המטופלים. עם זאת, כדי לגדר את הסיכון, הם פותחים במקביל אתרי ניסוי קטנים יותר באירופה או באוסטרליה. זה עולה יותר, אבל מבטיח שהדלת לרשויות הבריאות המערביות תישאר פתוחה.
2. קרנות הון סיכון שמחשבות מסלול מחדש: משקיעים מקומיים וזרים דורשים כיום ממיזמים בשלבי גיוס מתקדמים להציג תוכנית מגירה מפורטת לשרשרת האספקה שלהם. קרן גידור או הון סיכון שלא בוחנת בזכוכית מגדלת את חשיפת חברות הפורטפוליו שלה לריאגנטים או לחומרי גלם ייחודיים מסין, פשוט חוטאת לתפקידה המקצועי.
3. שותפויות פיתוח אזוריות חדשות: חברות ישראליות שמחפשות שותפים אסטרטגיים לשלבי פיתוח מאוחרים פונות יותר ויותר לשווקים אלטרנטיביים כמו יפן, דרום קוריאה או אפילו הודו, כדי לייצר משקל נגד אמיתי לדומיננטיות הסינית הגוברת באסיה.
נקודת התפנית: מצר הורמוז של המדע המודרני
התובנה העמוקה שמשנה את התמונה לחלוטין היא ההבנה שסין לא רק רוצה לייצר עבורנו בזול, היא שואפת לשלוט ב"מצר הורמוז" של הביוטכנולוגיה העולמית. בדיוק כפי ששליטה במעברי מים אסטרטגיים מכתיבה את זרימת הנפט העולמית, השליטה במוקדי ידע קליני עצומים וביכולות ייצור ביולוגי מתקדם מכתיבה כיום את זרימת החדשנות הרפואית.
האסימון האמיתי נופל כשמבינים שהתחרות העזה היא כבר מזמן על הקניין הרוחני עצמו. החברות הסיניות המובילות כבר לא מסתפקות בחיקוי זול או בייצור תרופות גנריות. הן מציגות מולקולות חדשות לגמרי ומנגנוני פעולה מקוריים שמשאירים את המערב פעור פה. עבור מנהל הפיתוח הישראלי הממוצע, המשמעות המצמררת היא שהמתחרה הגדול והמסוכן ביותר שלו על תשומת הלב של חברות הפארמה הגלובליות אולי בכלל לא יושב במעבדה מתחרה בעמק הסיליקון, אלא במגדל משרדים בנאנג'ינג.
